פגיעות נפשיות

אייקון פגיעות נפשיות

 

רקע:

מאפיינים של פגיעות נפשיות

נפש האדם מורכבת אינה מוחשית או נראית לעין, וקשה להגדרה, למחקר ולמדידה.

בשל כך, אבחון של מצב נפשי לא תקין נעשה על פי סימפטומים של הנפש המתבטאים ב:

התנהגותו של האדם,

בקוגניציה ובחשיבה שלו,

בוויסות הרגשי,

ובתפקודו ומסוגלותו לנהל חיים "רגילים" בסביבה שלו.

מאפיינים נוספים של הפרעה נפשית נוגעים לסבל של האדם בהווה או בעתיד - גם אם אינו מודע לו, כמו גם לסבל והמצוקה הנגרמים לסובבים אותו.

למרות התפתחות המחקר והידע אודות ההפרעות הנפשיות, טרם נמצאו כלים אובייקטיביים ומדויקים לאבחון הפרעה.

הפגיעות הנפשיות יכולות להופיע בדרגות חומרה ועצמה  שונות: קל, בינוני, חמור, זמני או קבוע (כרוני).

התמונה הקלינית שונה בין האנשים, בסימפטומים ובמאפיינים אישיים.

 

הגורמים לפגיעות נפשיות

חשוב לדעת שפגיעה נפשית אינה בחירה, וההפרעות מופיעות באחוזים זהים בכל חברה ודת.

חלק מהתסמינים של פגיעה נפשית עלולים להתפרש בטעות כהתדרדרות רוחנית-דתית או כישלון אישי ומוסרי, ולעיתים להפך-כצדקות או התעלות קיצונית חריגה ולא מאוזנת.

הגורם לפגיעה נפשית הוא שילוב משתנה בין גורמים מולדים - תורשתיים, פיזיולוגיים, וסביבתיים: מאורעות שעברו על האדם מהיווצרו. גורמים סביבתיים וטראומתיים במיוחד מתקופת הילדות כאבדן משמעותי, יכולים להיות גורם מעודד להתפתחות של הפרעות נפשיות, בהתאם לתנאי החיים והשפעות הסביבה. עם זאת נסיבות חיים דומות עשויות להוביל להתפתחות הפרעת נפש אצל אדם אחד, ואילו אצל אחר (אפילו תאום), להשפיע אחרת או לא להשפיע כלל בהקשר של הפרעות נפשיות.

כדי לגדל ילד עם הזדמנות לבריאות נפשית חשוב לאפשר לו חיים בטוחים רגשית גופנית ונפשית, חיים שמחים, דמויות שניתן לסמוך עליהן, בית רגוע ונטול מתחים, ודרכי חינוך מתאימות. בחלק מהמקרים הפרעה נפשית היא תגובה אנושית למצב דחק (לחץ), אם כי אנשים שונים מגיבים באופן שונה למצבי דחק זהים.

 

טיפול

אבחון נכון הוא הצעד הראשון בטיפול בהפרעות נפשיות. הכרחי שאיש מקצוע, ואף פסיכיאטר במקרה הצורך, יפגוש את החולה, יזהה ויעריך ממה הוא סובל, ייתן מידע לגבי התפתחות ההפרעה, ומתוך כך תתאפשר בניית תכנית טיפולית ושיקומית מותאמת אישית.

טיפול מדויק ומקיף את מערכות חייו של האדם, עשוי לפתור חלק מההפרעות הנפשיות. ישנן הפרעות שאיתן אפשר ללמוד לחיות, וכיצד לנהל אותן ולהתנהל לצידן. בכל מצב, הפרעה נפשית לא חולפת עם הזמן, ובדרך כלל ההתעלמות תגרום להחמרה של המצב.

 

שימו לב! קריאת מידע אודות המחלה אינו מאפשר אבחון עצמי או של מי מהסביבה.

אבחון הוא תהליך מעמיק, מקיף ומורכב בעל דקויות וסיווגים הנעשה על ידי איש מקצוע מוסמך.

מומלץ שבני המשפחה יגיעו לפגישה עם איש טיפול או פסיכיאטר שיעניק מידע ויסביר לעומק את הפרוגנוזה- התחזית להתפתחות המחלה, אפיוני המחלה ודרכי הטיפול.

המונח פסיכוזה מתאר מצב של נתק מובהק בין המציאות ובין איך שהאדם תופש אותה. הנתק מתבטא בתחומי התפיסה, החשיבה, וההתנהגות באופן שלא מאפשר לנהל אורח חיים תקין.

תסמונת זו מופיעה בהפרעות נפשיות שונות. כמו כן, היא עשויה להיגרם מדימנציה, משימוש בסטרואידים, סמים ואלכוהול. אדם במצב פסיכוטי מניח הנחות מוטעות גם לנוכח עובדות סותרות, התנהגותו מוזרה ועשויה להיות מפוחדת, מאיימת או מסוכנת, הוא אינו מסוגל לשפוט באופן מציאותי את מחשבותיו ותפיסותיו, ולא מוכן להכיר בכך שלמחשבותיו אין קשר למציאות.

החשיבה הפסיכוטית מופיעה במחלות קשות כמו סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה או דיכאון מג'ורי אבל מתרחשת לפעמים ללא סיבה ברורה או כתוצאה מלחץ רגשי חזק. פסיכוזה יחידה קצרת מועד לא מעידה על מצב של תהליך מחלתי.

שייכת לקבוצת ההפרעות הפסיכוטיות

תהליך מחלתי ממושך מורכב ורב פנים הפוגע באישיות ובקוגניציה.המחלה מתאפיינת באוסף של תופעות נפשיות והתנהגויות כגון: מחשבות שווא(דלוזיות), הזיות חושיות, הפרעות בארגון החשיבה, צמצום רגשי, ירידה ביכולת ההנאה כמו גם בעניין וביוזמה.

קיימת התנהגות חריגה, מוזרה, לא מובנת, קשיים ביכולת התפקוד בתחום החברתי והתעסוקתי, התנהגות תוקפנית שאינה צפויה מראש ואף עשויה להיות מסוכנת ומאיימת.

נלוות למחלה גם בעיות בזיכרון ובקשב.

 

הפרעה זו מתפתחת בדרך כלל בגיל צעיר. השונות בסימפטומים אצל הסובלים מסכיזופרניה היא גבוהה ולא ניתן להצביע על סימפטום יחיד שמשותף בהופעתו ובעצמתו לכל החולים. גם אצל אותו חולה יש והסימפטומים משתנים מופיעים ונעלמים מזמן לזמן. שכיחות הסכיזופרניה באוכלוסיה היא כ 1%-1.5%.

 

הטיפול המומלץ:

הגישה הטובה ביותר בטיפול בחולה הסכיזופרני היא עלי ידי טיפול תרופתי, ושיקומי.

טיפול ביולוגי תרופתי: ניתנת תרופה אנטי פסיכוטית, שמדכאת את הסימפטומים של המחלה ומקטינה את הסערה הפסיכומוטורית וההתנהגותית. לעתים יש להוסיף טיפול בנוגדי חרדה ונוגדי דיכאון בגלל ביטויים של חרדה או דיכאון במהלך התפתחות המחלה. הטיפול התרופתי יעיל גם בשלב החריף של המחלה, ואף כטיפול מונע.

כאשר יש צורך במעקב לצורך ברור אבחנתי, או ייצוב ואיזון תרופתי או לשם הגנה על החולים וסביבתם, ניתן לקבל טיפול במסגרת אישפוזית מלאה או מסגרת של אשפוז יום.  

 

בנוסף יש חשיבות רבה למתן טיפול שיקומי חברתי על ידי צוות רב מקצועי (בדקו אפשרויות סל שיקום), כדי להשיג שיפור ביכולת הארגון העצמי, באיכות חיים, בתעסוקה ובקשרים בינאישיים וחברתיים.



שייכת לקבוצת הפרעות מצב רוח. בשונה מתנודות מצב רוח בתחום החיים הנורמלי, החולים במאניה דיפרסיה סובלים מתנודות חדות וקיצוניות במצבי הרוח שאינן מושפעות מאירועים חיצוניים.

 

במצב הדיכאוני, הדיפרסיה, ישנה ירידה קיצונית במצב הרוח, תחושת חוסר אונים קשה וחוסר הנאה, ירידה בערך העצמי,התנתקות מקשרים, פעילות מועטה וחוסר אנרגיה, עייפות וקושי לתפקד, שינה מרובה והזנחה עצמית, תחושות אשם, העדר תקווה עד לכדי יאוש ולעתים אף מחשבות אבדניות.

במצב המאני, נוטה החולה נוטה למצב רוח מרומם ולמלא רגש באופן קיצוני, במשך שבוע לפחות ללא קשר לנסיבות החיים. הוא נתון לפעילות יתר חסרת מעצורים, מנטלית וגופנית, המתבטאת גם בחוסר צורך בשינה. הדיבור מהיר, המחשבות רצות, לעתים בזבוז כספים ללא שיקול דעת, או התנהגות אחרת בעלת פוטנציאל הרסני, רגזנות רבה היכולה להגיע גם לאלימות, תתכן תחושה ומחשבות גדלות וכל יכולות. - כל אלו מעידים על שיפוט לקוי של המציאות עד למצב של פסיכוזה.

פעלתנות היתר המאפיינת את המאניה מתבטאת גם בהקשר הזוגי-אישי.

חלק מהתסמינים של מאניה עלולים להתפרש בטעות כהתדרדרות רוחנית-דתית או כישלון אישי ומוסרי, ולעיתים להפך-כהתעלות קיצונית חריגה ולא מאוזנת. כתוצאה מהתנודות במצב הרוח והשיפוט הלקוי,  עשויה לחול הידרדרות ביחסים הבינאישיים, הידרדרות חברתית, משפחתית, כספית, תפקודית בעבודה, ונטייה להתמכרות.

קיימת שונות רבה בתסמיני /בביטויי הופעת המחלה והיא מסווגת לתתי סוגים שונים.

לעתים אנשים חווים בצעירותם התקף מאני יחיד שאינו חוזר.

יש אנשים שאצלם גלי המאניה והדפרסיה מתחלפים באופן מחזורי בהפרשי זמן שונים- מספר פעמים בשנה או בתכיפות רבה יותר.

לעיתים גל מאניה יחיד ולאחריו מופיעים רק מצבי דכאון (גם במקרים אלו נחשבת האבחנה למאניה דיפרסיה.) קיימת תופעה של התקפים המאופיינים בתסמינים עיקריים של מאניה/דיכאון מעורבים עם תסמינים מהקוטב הנגדי.

 

הטיפול המומלץ:

הטיפול התרופתי ניתן על ידי פסיכיאטר, וכולל תרופות הנחשבות כמייצבות מצב רוח. במצבים המאניים החריפים מטפלים באמצעות הוספת תרופות אנטי פסיכוטיות(כמו בסכיזופרניה), ובמצבים הדיכאוניים בנוגדי דכאון. באמצעות טיפול רב מערכתי, רבים מהחולים יכולים להגיע למצב של תפקוד טוב למדי הן במישור המשפחתי, הן במישור החברתי והן במישור התעסוקתי. טיפול פסיכולוגי למתמודד ובני משפחתו יכול לעזור בהעלאת המודעות למחלה, הבנת ההתנהגות, והכלה של החולים ובני משפחתם.

היא הפרעה נפשית המאופיינת בשילוב בין תסמינים של קבוצת הפרעות מצב רוח (כגון חד קוטבית -דיכאון על סוגיו ועצומותיו, או דו קוטבית מאניה -דיפרסיה) עם לפחות שני תסמינים עיקריים של קבוצת הסכיזופרניה וההפרעות הפסיכוטיות (שמאופיין באבדן הקשר עם המציאות, ועשוי להתבטא בין היתר בהזיות ומחשבות שווא).

לעתים הסימפטומים  מקבוצת הפסיכוזה-סכיזופרניה בולטים יותר, ולפעמים הסימפטומים של האפקט- מצב הרוח בולטים יותר.

זוהי הפרעה שנמצאת על רצף שעשוי להתפתח ולהשתנות במהלך החיים. ניתן לאבחן אותה במדויק ולהבדילה מהפרעת מצב רוח הכוללת סימנים פסיכוטיים רק לאחר מעקב ארוך שיוודא כי מופיע המאפיין הייחודי שלה -קיום מחשבות שווא במהלך לפחות שבועיים גם בהעדר אפיזודת מצב הרוח- כלומר גם במצבים בהם הפרעת המצב רוח במצב של רימיסיה (הפוגה) חלקית או מלאה.

דיכאון הוא הפרעה נפשית נפוצה המסווגת כהפרעת מצב רוח.

הדיכאון נמצא על רצף שתחילתו בדיכאון קל שאינו מונע תפקוד כללי וחברתי, וסופו בדיכאון מג'ורי בו האדם אינו מתפקד, נמנע מכל מגע חברתי, ואינו יוצא מן המיטה. בדיכאון מג'ורי קשה עשויים אף להופיע תסמינים פסיכוטיים של שיפוט לקוי.

בבסיס התחושות השליליות עומדים לעתים רגשות אשם ועיסוק במוות עד לכדי מחשבות על אובדנות.

דיכאון מתאפיין במצב מתמשך של אוסף תסמינים ותחושות שליליות:

חוסר אונים, ריקנות, הערכה עצמית נמוכה, אשמה, שקיעה למצב רוח של עצב עמוק, ייאוש או חוסר תקווה, אבדן עניין בתחומים שונים, אבדן הנאה, מיעוט פעילות ותחושה של עייפות וחוסר אנרגיה (גם בהקשר הזוגי), התפרצויות בכי או זעם, הפרעות באכילה (חוסר תיאבון או אכילת יתר), הפרעות שינה (אי יכולת להירדם או שינה מופרזת), הסתגרות חברתית ותחושת אדישות, ירידה בזיכרון וביכולת הריכוז.

יש שוני בין אדם לאדם במספר הסימפטומים, תדירותם, חומרתם, והמידה שההפרעה משבשת את החיים. אצל חלק מהאנשים הסימפטומים מופיעים רק מספר פעמים ונעלמים. אחרים חווים מספר אפיזודות אשר חלקן דורשות אשפוז. יש אנשים החווים סימפטומים באופן כמעט תמידי אך לא סובלים מאפיזודות חמורות הדורשות אשפוז.

מצב של דכאון מז'ורי יכול להופיע כאפיזודה חד פעמית, או חוזרת של "דיכאון חד קוטבי".כמו כן, יכול להיות התקף במסגרת הפרעה דו קוטבית- מאניה דיפרסיה.

"אפיזודה אקוטית" או  "הישנות" אלו מונחים המבטאים הופעה מחדש של הסימפטומים או החמרה שלהם.

יש לשים לב כי עצבות אינה דכאון, ואינה הרגש המרכזי בדיכאון. כמו כן, בני אדם מגיבים לטראומות ולאבדן של אדם קרוב בתגובות של עצב, הפרעה בתאבון או בשינה, בכי וירידה בתפקוד כללי וחברתי. תגובות אלו הן נורמליות בנסיבות אלו והן חולפות כעבור זמן. לעומת זאת, כאשר אדם חולה בדיכאון – התגובות אינן מתאימות תמיד לאירוע חיצוני כלשהו, הן נמשכות זמן רב ואינן נעלמות ללא עזרה מתאימה. כ 15% מהאוכלוסייה חווים תקופה של דיכאון רציני בשלב כלשהו בחיים. ההפרעה נפוצה פי שניים בין נשים מאשר בין גברים אך היא מופיעה בכל הגילאים מילדים ועד קשישים.

כיום, הדעה המקובלת היא שדיכאון קשור במבנה אישיות של האדם, מרכיב ביולוגי ומרכיב תורשתי. הדיכאון אינו תורשתי במובן המקובל של המילה, אך קיימת נטייה תורשתית הגורמת במצבי דחק להתפרצות דכאון.                                                       

אבחון של דיכאון ניתן על בסיס ראיון קליני הנערך ע"י איש מקצוע מתחום בריאות הנפש.

אבחנה זו כוללת אפיזודה אחת או יותר שנמשכת לפחות שבועיים בהם יש מצב רוח דכאוני במיוחד או חוסר הנאה כמעט בכל הפעילויות.

לפני האבחון הקליני יש צורך לוודא כי הדיכאון אינו נגרם בשל סיבות גופניות חיצוניות כמו מחסור במרכיבי תזונה כמינרלים וויטמינים, תת פעילות של בלוטת התריס, או אנמיה קשה. לכן ראשית יש לפנות לרופא המשפחה בכדי לערוך בדיקות דם מקיפות.

דיכאון קל עשוי לחלוף מעצמו. הפרעת דיכאון קשה יותר, דורשת טיפול.

כיום ישנם טיפולים יעילים וחדשנים לדיכאון הכוללים תרופות ופסיכותרפיה.

במקרים של דיכאון כבד מאד, לעתים נדרש אשפוז על מנת להגן על האדם או על סביבתו.

בעזרת טיפול יעיל יכולים לקצר את משך ועוצמת הסבל והדיכאון בצורה משמעותית. אנשים עם דיכאון יכולים ללמוד לנהל את מחלתם ויכולים לקיים חיים יצרניים. הדרך הטובה ביותר היא לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש שיברר ביחד אתך מהי דרך הטיפול המועדפת.



הפרעות נפשיות ורגשיות שאינן מחלות פסיכוטיות, אלא קשורות במבנה אישיות, בתורשה, בתהליכי התפתחות מגיל צעיר או בתגובות הסביבה הקרובה, וכן תופעות תגובה לאירועים שמקורם חיצוני או פנימי.

רקע

הפרעות חרדה הן קבוצה של הפרעות נפשיות שאינן פסיכוטיות עם מאפיינים דומים: תחושת חרדה קבועה ברקע, והתקפי חרדה המופיעים מדי פעם.

ניתן להבדיל בין תגובת חרדה מצבית, שהיא תגובה מוגזמת למצבים הנחשבים למאיימים (כמו חרדת בחינות, פחד מג'וקים) ובין הפרעת חרדה כללית - המופיעה ללא גירוי חיצוני, או כתגובה לגירוי שאינו מעלה חרדות באופן נורמטיבי אצל רוב בני האדם. בהפרעות חרדה יש רכיב רגשי (פחדים), רכיב קוגניטיבי (חשש, פירושים למציאות וניסיון למצוא פתרונות להימנע מהאיום, מחשבות טורדניות שלא ניתן להיפטר מהן הקשורות לפחד) ורכיב גופני (דפיקות לב, הפרעות נשימה, הזעת יתר).

הסובלים מחרדה עושים מאמצים להימנע מפגישה עם גורמי החרדה או עם המקום בו מופיעה או הופיעה החרדה (לדוגמה, אנשים עם קלאסטרופוביה - פחד ממקומות סגורים - ימנעו מלהשתמש במעליות). מאמצים אלו עשויים לשבש את שגרת החיים.

 

התקף חרדה

התקף חרדה הוא כעין מנגנון אזעקה שמטרתו לגייס את האדם ל"מלחמה בסכנה". תחושת אימה רבת עצמה משתלטת על האדם. הגוף מגיב בתסמינים גופניים, שאמורים היו לסייע לנו בזמן סכנת אמת להלחם או לברוח במהירות: קצב הלב עולה, זרימת הדם מגיעה במהירות מהעור וממערכת העיכול אל השרירים, ואז חשים רעד, קור ועקצוץ בגפיים, ולעתים צורך לרוקן את מערכת העיכול על ידי הקאה או הרטבה; גופינו מפריש זיעה וכך הופך לחלק בכדי להקשות על האויב לאחוז בנו; הריאות דורשות יותר חמצן בשביל המאבק ולכן אנו חשים קוצר נשימה ומחנק. בזמני מצוקה אמיתיים מנגנון זה יעיל ואף מציל חיים, אך בזמנים שאין סכנה ממשית הוא משתק ומפחיד. התקף מופיע בד"כ כתוצאה מחשיפה ממשית לגורם המאיים, ולעתים  אף לחשיפה עקיפה כמו תמונה שלו.

מקבץ התסמינים של התקף חרדה עלול להחוות כמו התקף לב. חשוב לדעת כי הוא אינו מעיד על בעיה גופנית ממשית.

בין התקפי החרדה, הפחד מהתקף נוסף עלול לגרום להפרעת פאניקה- אוסף של התנהגויות שמטרתם למנוע את הישנות ההתקפים, התנהגויות אלו עשויות לשבש מאד את שיגרת החיים.

 

הגורמים להפרעות חרדה

ככל הנראה, לנטייה להגיב בהפרעת חרדה יש גורמים התנהגותיים נלמדים מהסביבה, וכאלו התלויים במבנה הנפש, כמו גם מרכיבים תורשתיים המתבטאים בפגישה עם  מצבי דחק או טראומה.

תורשה אינה מרכיב בלעדי. כדי לגדל ילד עם הזדמנות לבריאות נפשית חשוב לאפשר לו חיים בטוחים רגשית גופנית ונפשית, חיים שמחים,דמויות שניתן לסמוך עליהן, בית רגוע ונטול מתחים, ודרכי חינוך מתאימות.

גורמים סביבתיים וטראומתיים במיוחד מתקופת הילדות כאבדן משמעותי, יכולים להיות גורם מעודד להתפתחות של הפרעות חרדה, בהתאם לתנאי החיים והשפעות הסביבה.


טיפול

הטיפול הפסיכולוגי המומלץ במצבי חרדה הוא טיפול c.b.t - טיפול קוגניטיבי התנהגותי. קישור בלחיצה למה שכתבנו.בטיפול c.b.t נחשף המטופל בהדרגה לגורם מעורר החרדה, ולומד דרכי חשיבה להתמודדות עם הפחד.

במקרים של חרדה המשבשת את זרימת החיים, מומלץ לפנות בנוסף לפסיכיאטר שימליץ על טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי  בהפרעות חרדה הוא בדרך כלל על ידי תרופות נוגדות דכאון. לעתים תרופות אלו אינן יעילות מספיק ויש להחליפן או להוסיף תרופות נוגדות חרדה. לתרופות נוגדות חרדה השפעה ממכרת. כלומר, השפעתן נחלשת עם הזמן ועל כן יש צורך להגביר את המינון במשך הזמן.

 

התמכרות היא מצב של תלות פיזית או/ורגשית במשהו, מצב בו אדם מבצע פעילות מסויימת, או צורך מוצר מסוים באופן כפייתי למרות החלטה להפסיק. ההתמכרות גורמת להפרעות ופגיעות בצרכים חשובים.

התיאוריה הפסיכולוגית מסבירה את התמכרות כ "בריחה" ממציאות פנימית אותה האדם לא יכול לשאת בשל עוצמת הכאב שהיא מעוררת.

 

התמכרות ‏לכשעצמה‏ בשלביה ‏השונים ‏לא ‏תאפשר ‏קביעת נכות נפשית. שיעור אחוזי הנכות הנפשית יקבע בהתאם לליקויים שהתהוו או נגרמו כתוצאה מההתמכרות:

השלכות פיזיות שונות כהפרעות מוחיות, הפרעות בתפקוד הכבד, הלב, ויטמינים, משק החלבונים וכדו'.

השלכות נפשיות כגון הפרעת אישיות קשה, דכאון, הפרעות פסיכוטיות, הפרעות חרדה.

 

אדם‏ עם‏ בעיית ‏התמכרות ‏עשוי להיות זכאי להבטחת הכנסה בשל מחלה. למידע נוסף לחץ כאן

 

טיפול בהתמכרויות

ההתייחסות היא למספר הפרעות נפשיות הבאות לביטוי בהפרעות מתמשכות בדפוסי אכילה או בהתנהגויות הקשורות לאכילה. דפוסים אלו עלולים לגרום לפגיעות גופניות ונזקים קשים לטווח קצר או ארוך. לפעמים גם הגעה למוות.

שם
כתובת
טלפון
מידע נוסף
בית שרה
רחוב העלייה 13, חיפה
04-65986566
שם
כתובת
טלפון
מידע נוסף
בית פימל
ירושלים
0775402132

דיכאון המופיע בקביעות בעונת הקור. הסיבות קשורות במציאות של הסתגרות בבית בשל הקור אך בעיקר, ככל הנראה, בהפחתת האור והשמש המשפיעים באופן פיזיולוגי.

תחושות של דיכאון אצל אשה לאחר לידת תינוק ואשר נעות בין דיכאון מתון לדיכאון מג'ורי ואשר בבסיסן השינויים ההורמונליים בגוף האישה אשר קשורים בהריון ובלידה. לעיתים היולדת מתקשה לשמוח בתינוק החדש, וקשיים מן העבר צפים ומתעצמים. בדיכאון לאחר לידה יש לפעמים מחשבות שווא ותגובות פסיכוטיות.

דיכאון לאחר לידה מתאפיין ברגשי עצב אשמה וחרדה מופרזים, ובתחושת הערכה עצמית נמוכה. היכולת לקרוא ולעבד נכון מצבים רגשיים משתבשת, ומשפיעה לרעה על האופן בו האשה תופסת את המציאות, את עצמה ואת סביבתה. 

 

יש לטפל באופן תרופתי, ולפנות לטיפול נפשי.

 

לשאלון בסיסי לזיהוי מוקדם של דיכאון לאחר לידה לחץ כאן

שם
כתובת
טלפון
מידע נוסף
בית שרה
רחוב העלייה 13, חיפה
04-65986566

בעלי הפרעות אישיות מאובחנים כמאופיינים בנוקשות של התנהגות וחשיבה לאורך זמן. ניתן לראות אצלם קשיי הסתגלות וביטויים של דיכאון, חרדה לעתים תגובות פסיכוטיות. דפוסי האישיות שלהם פוגמים ביחסים ובמצבים אישיים, חברתיים או תעסוקתיים. הפרעות אישיות לא נובעות מבעיה ביולוגית-מוחית ואינם נחשבים כמחלות נפש.

בעלי אישיות גבולית מתאפיינים באי יציבות רגשית באופן אישי וביחסים בין-אישיים, תחושת העצמי אינה יציבה, נטייה להתנהגות אימפולסיביות והתפרצויות זעם, חרדת נטישה קשה וייחוס נטישה במצבים בין אישיים הנובעת מחרדה ולא ממצב מציאותי, אידיאליזציה של אחרים ביחד עם הפחתת ערכם (דה-אבולאציה), הרגשת כעס שאינו תואם, תחושת ריקנות , לעתים פגיעה עצמית או אובדנות. בכלל, פגיעה במערכות יחסים, בתפקוד כולל.

מתבטאת בהתנהגות מוחצנת ודרמטית, התנהגות פתיינית, רגשנית, חיפוש תשומת לב בצורה מופרזת, הגזמה בתגובה למצבים כמו בכי רב או צעקנות ונטייה להיות שקועים בעצמם.

בעל אישיות זו עסוק בעצמו עיסוק יתר, חסר יכולת להיות אמפתי, בעל הרגשה מופרזת של חשיבות עצמית, יהיר ומתנשא, שאפתן ומצפה ליחס מיוחד בשל היותו ייחודי. בבסיס של הנרקיסיסט לעתים תחושת חוסר ערך וביטול עצמי.

מתבטאת בחוסר עניין ביחסים חברתיים, דרך חיים של התבודדות וקהות רגשית.

מתאפיינת בחשדנות-יתר באנשים, חוסר אמון מתמשך. נטייה לא לקבל אחריות אישית ולהטיל אחריות על אחרים.

טראומה: אירוע קשה בדרך כלל פתאומי המעורר תגובה רגשית של חוסר אונים.

טראומה מותירה צלקת רגשית. תגובה רגשית לאירוע טראומטי עלולה להופיע אצל אנשים שחוו או כמעט חוו אירוע קשה, או היו נוכחים בו כצופים. תגובה טראומטית נמשכת זמן קצר או ארוך.

התגובות יכולות להיות תחושות של חוסר אונים, התייחסות לעולם כמסוכן, חלומות מבעתים, הבזקים של האירוע, תחושת פגיעה בביטחון, פחדים ועוררות-יתר וביטויים גופניים של חרדה– קוצר נשימה, חנק, דפיקות לב מואצות,הזעת-יתר.

תגובות פוסט טראומטיות יכולות להופיע לאחר אירועים חמורים יותר או פחות: תאונות דרכים, פיגוע טרור, אירועים אישיים: אבדן אבר בגוף, מחלות קשות אישיות או של בן משפחה, אבדן של אדם קרוב, שכול או גירושין וכיו"ב.

הסיבות שאדם מגיב בתגובת דחק הן מורכבות: אישיותיות, מחלתיות, גנטיות ולא כל אדם יגיב בתגובת דחק פוסט טראומטית לאותו אירוע.

הטיפול הניתן הוא בעיקרו טיפול נפשי ולא תרופתי בשיטות של חשיפה הדרגתית, מפגש עם הטראומה וטפול קוגניטיבי התנהגותי. רצוי להתחיל בטפול באופן מיידי ולא להמתין להיותו כרוני.

מידע נוסף שחשוב לקרוא בנושא

אייקון מידע נוסף

שלח עדכון או תגובה למנהלי האתר

what you search for

למידע אישי התקשרו:

02-6222188

בימים א’-ה’ 9:00-14:00

  • אודות מגן
  • צור קשר
  • כל הזכויות שמורות למגן - מרכז מידע לבריאות הנפש במגזר החרדי
  • רח’ ירמיהו 9 ירושלים
  • טלפון: 02-6222188