דיכאון

דיכאון הוא הפרעה נפשית נפוצה המסווגת כהפרעת מצב רוח.

הדיכאון נמצא על רצף שתחילתו בדיכאון קל שאינו מונע תפקוד כללי וחברתי, וסופו בדיכאון מג'ורי בו האדם אינו מתפקד, נמנע מכל מגע חברתי, ואינו יוצא מן המיטה. בדיכאון מג'ורי קשה עשויים אף להופיע תסמינים פסיכוטיים של שיפוט לקוי.

בבסיס התחושות השליליות עומדים לעתים רגשות אשם ועיסוק במוות עד לכדי מחשבות על אובדנות.

דיכאון מתאפיין במצב מתמשך של אוסף תסמינים ותחושות שליליות:

חוסר אונים, ריקנות, הערכה עצמית נמוכה, אשמה, שקיעה למצב רוח של עצב עמוק, ייאוש או חוסר תקווה, אבדן עניין בתחומים שונים, אבדן הנאה, מיעוט פעילות ותחושה של עייפות וחוסר אנרגיה (גם בהקשר הזוגי), התפרצויות בכי או זעם, הפרעות באכילה (חוסר תיאבון או אכילת יתר), הפרעות שינה (אי יכולת להירדם או שינה מופרזת), הסתגרות חברתית ותחושת אדישות, ירידה בזיכרון וביכולת הריכוז.

יש שוני בין אדם לאדם במספר הסימפטומים, תדירותם, חומרתם, והמידה שההפרעה משבשת את החיים. אצל חלק מהאנשים הסימפטומים מופיעים רק מספר פעמים ונעלמים. אחרים חווים מספר אפיזודות אשר חלקן דורשות אשפוז. יש אנשים החווים סימפטומים באופן כמעט תמידי אך לא סובלים מאפיזודות חמורות הדורשות אשפוז.

מצב של דכאון מז'ורי יכול להופיע כאפיזודה חד פעמית, או חוזרת של "דיכאון חד קוטבי".כמו כן, יכול להיות התקף במסגרת הפרעה דו קוטבית- מאניה דיפרסיה.

"אפיזודה אקוטית" או  "הישנות" אלו מונחים המבטאים הופעה מחדש של הסימפטומים או החמרה שלהם.

יש לשים לב כי עצבות אינה דכאון, ואינה הרגש המרכזי בדיכאון. כמו כן, בני אדם מגיבים לטראומות ולאבדן של אדם קרוב בתגובות של עצב, הפרעה בתאבון או בשינה, בכי וירידה בתפקוד כללי וחברתי. תגובות אלו הן נורמליות בנסיבות אלו והן חולפות כעבור זמן. לעומת זאת, כאשר אדם חולה בדיכאון – התגובות אינן מתאימות תמיד לאירוע חיצוני כלשהו, הן נמשכות זמן רב ואינן נעלמות ללא עזרה מתאימה. כ 15% מהאוכלוסייה חווים תקופה של דיכאון רציני בשלב כלשהו בחיים. ההפרעה נפוצה פי שניים בין נשים מאשר בין גברים אך היא מופיעה בכל הגילאים מילדים ועד קשישים.

כיום, הדעה המקובלת היא שדיכאון קשור במבנה אישיות של האדם, מרכיב ביולוגי ומרכיב תורשתי. הדיכאון אינו תורשתי במובן המקובל של המילה, אך קיימת נטייה תורשתית הגורמת במצבי דחק להתפרצות דכאון.                                                       

אבחון של דיכאון ניתן על בסיס ראיון קליני הנערך ע"י איש מקצוע מתחום בריאות הנפש.

אבחנה זו כוללת אפיזודה אחת או יותר שנמשכת לפחות שבועיים בהם יש מצב רוח דכאוני במיוחד או חוסר הנאה כמעט בכל הפעילויות.

לפני האבחון הקליני יש צורך לוודא כי הדיכאון אינו נגרם בשל סיבות גופניות חיצוניות כמו מחסור במרכיבי תזונה כמינרלים וויטמינים, תת פעילות של בלוטת התריס, או אנמיה קשה. לכן ראשית יש לפנות לרופא המשפחה בכדי לערוך בדיקות דם מקיפות.

דיכאון קל עשוי לחלוף מעצמו. הפרעת דיכאון קשה יותר, דורשת טיפול.

כיום ישנם טיפולים יעילים וחדשנים לדיכאון הכוללים תרופות ופסיכותרפיה.

במקרים של דיכאון כבד מאד, לעתים נדרש אשפוז על מנת להגן על האדם או על סביבתו.

בעזרת טיפול יעיל יכולים לקצר את משך ועוצמת הסבל והדיכאון בצורה משמעותית. אנשים עם דיכאון יכולים ללמוד לנהל את מחלתם ויכולים לקיים חיים יצרניים. הדרך הטובה ביותר היא לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש שיברר ביחד אתך מהי דרך הטיפול המועדפת.



שלח עדכון או תגובה למנהלי האתר

what you search for

למידע אישי התקשרו:

02-6222188

בימים א’-ה’ 9:00-14:00

  • אודות מגן
  • צור קשר

המידע באתר הוא מידע כללי ואינו מידע מחייב. השימוש במידע המופיע באתר אינו תחליף לקבלת ייעוץ או טיפול מקצועי, רפואי, או אחר והסתמכות על האמור בו היא באחריות המשתמש בלבד.


  • כל הזכויות שמורות למגן - מרכז מידע לבריאות הנפש במגזר החרדי
  • רח’ ירמיהו 9 ירושלים
  • טלפון: 02-6222188